אמב"י - ארגון המגמגמים בישראל

הפנטזיה הפרועה ביותר שעולה על דעתי היא לפגוש מבוגר שבעבר גמגם ועכשיו הוא כמובן מדבר שוטף להפליא, שהיה אומר לי, שגמגום היא מחלת ילדות שתעבור לי בגיל ההתבגרות ולא יישאר ממנה אפילו לא זכר קלוש.

אולם אם אותו מבוגר היה נתקע מעט מדי פעם בפעם הייתי רוצה שהוא יאמר לי, שעם הזמן לומדים לקבל את הגמגום ולא לייחס לו חשיבות כל כך גדולה , וככל שעובר הזמן לומדים כיצד לשלוט בדיבור כך שהוא בכלל לא יהווה מגבלה . וממילא לאנשים לא אכפת אם אתה נתקע מעת לעת. הפחד מפני הגמגום נמצא בראש שלך בלבד , ובמהלך הזמן לומדים כיצד להתמודד איתו. ישנם מטפלים נהדרים שם בחוץ שיודעים את המלאכה, רק צריך ליפול על המטפל המתאים.

כמובן שלא צריך להימנע מלדבר בשום מצב, וכהוכחה לכך הוא היה קורא למלצרית, ומבקש ממנה את הקינוח עם השם הארוך ביותר בתפריט, ובתוך כך מספר לה ולי בדיחה שבפואנטה שלה היה נתקע לא מעט. המלצרית הייתה מתפקעת מצחוק,המבטים והצחקוקים מהשולחנות הסמוכים כלל לא היו עושים עליו רושם , ורק אני הייתי יושב מכווץ ומנסה לכבוש את מבוכתי.

נניח שאותו מבוגר היה נתקע ללא הפסק ובנוסף לכל זאת גם היו לו עוויתות בפנים שמעידות על המאמץ הרב שהוא משקיע בדיבורו. במצב כזה, הייתי מסתפק בכך שהוא היה אומר לי למשל שגם הוא עבר מספר טיפולים , שבחלקם אף דיבר די שוטף . ואפילו שהוא השקיע באימונים לאחר הטיפול, הדיבור המגומגם חזר אליו. ושהדבר אופייני מאד וקורה לרבים מהמגמגמים ולא רק לי.

הייתי מסתפק בכך שהוא היה אומר לי למשל שיש לו עבודה מסודרת , שיש לו חברה או אפילו אישה.

הייתי מקווה שהוא היה אומר לי שהגמגום אכן מקשה על החיים , אולם הפחד מפני הגמגום מקשה עוד יותר. אולם במשך הזמן ניתן להתגבר על הפחד , ואפילו להרים את שפופרת הטלפון בלי כל דפיקות הלב המיותרות.

הייתי מסתפק בכך שהוא היה אומר לי שלכל המגמגמים יש תקופות טובות שבהן הדיבור קל יותר, ותקופות שחורות בהן הדיבור קשה וכבד. זה טבעי.

הייתי רוצה שהוא יאמר לי שהגמגום הוא לא באשמתי או באשמת הוריי.

הייתי רוצה לשמוע ממנו שאני לא הילד היחיד שלא מצביע בכיתה ופוחד לקרוא בקול רם מול כל הילדים,ולעיתים "לא יודע" לענות על שאלה מפחד הגמגום,  שגם הוא עבר את כל הדברים האלה.

הייתי רוצה שהוא יאמר לי להתייחס באופן חיובי לגמגום שלי . לא להראות שהגמגום הוא כזה עניין חשוב ומשמעותי עבורי, וכך לאנשים ששומעים אותי יהיה קל ונוח יותר להאזין לדבריי.

הייתי רוצה שהוא יגיד לי שעל אף גילו, הוא לא איבד את התקווה לנסות ולשפר את הדיבור , להפחית את מצבי ההימנעות ולכבוש את הפחד לפני כל שיחה חשובה או שאלה שעליו לברר.

הייתי רוצה לשמוע שנעשים מאמצים בתחום המחקר , ושממש בדקות אלה בהן אנחנו מדברים, שוקדים מדענים על פתרון הבעיה המציקה הזאת.

אך למה לחזור לילדות ? גם כיום לא יזיק לי מעת לעת לשמוע את המילים האלה, אך האם ביכולתן לעזור ?

כל מגמגם עובר תהליך , או עבר תהליך בשלבים כאלה ואחרים של חייו. התהליך הוא אינטימי ואינדיבידואלי.

תהליך של קבלת הגמגום ושחרור מכבליו.

נניח שהייתי פוגש בילדותי מגמגם בעל ניסיון, שהיה גם מרצה לי את משנתו. ייתכן שהייתי קולט כמה מסרים ואולי גם מפנים חלק מהם. אבל את התהליך הזה אפשר לעבור רק לבד עם עצמך.

 

---

מאמר זה תורגם לאנגלית ונשלח לכנס און ליין של שנת 2004. לצפייה ביתר המאמרים בכנס און ליין,  יש לפנות לאתר  www.stutteringhomepage.com