אמב"י - ארגון המגמגמים בישראל

סרטו של אמנון האס, מגמגם גאה, יציג בפסטיבל "יוצרים מציאות" במסגרת תחרות הסטודנטים והיצירה הצעירה, ב28.4, בסינימטק ירושלים, ב19:30

אני חושב שאחת המשאלות הגדולות של המגמגמים היא שפשוט יבינו אותם ויהיו סובלניים כלפיהם (חוץ מלדבר נורמלי כמובן). שירגישו את הלחץ במיתרי הקול הקפוצים שלנו, שיבינו את המחשבות ההיסטריות שמתרוצצות במוחנו ושיטעמו ולולשנייה אחת את המבוכה והבושה.

לכן רציתי לצלם את הסרט כמה שיותר מנקודת מבטו שלרון, הכי קרוב אליו, צמוד אליו לצוואר. לשמוע את הנשימות שלו שהוא נתקע ולהרגיש את העוויתות שלו בושת. להיכנס לתוך ראשו ועולמו הפנימי של נער מתבגר, ולראות את הקשיים היומיומיים שלנו, המגמגמים. עד כה לא נחשפנו יותר מדי לעין המצלמות, ומי אומר שגמגום זה לא אסתטי? אני מוצא בזה לעיתים חן ולפעמים זה מצחיק אותי. לעיתים רחוקות האמת...

עשיתי את הסרט הזה כי הרגשתי שאני צריך לפרוק עול של שנים, שנים שלא דיברתי עם בנות, שלא דיברתי בכיתה למרות שידעתי התשובה, שלא סיפרתי בדיחות, ובכלל - שלא הבעתי את עצמי מספיק.

הרגשתי צורך להשמיע את קול המגמגמים. שמספיק להתבייש והגיע הזמן להרים את הראש ולהיות גאים במי שאנחנו.

אני מקווה שמגמגמים שיראו את הסרט יבינו שהדרך היחידה להתגבר על הפחדים והחששות היא להתמודד מולם, להעז ולצאת עם האמת שלך. ומי שלא מגמגם,שינסה להיכנס לנעלי המגמגמים. הרי כולנו מגמגמים. מי פחות ומי יותר. צריך לקחת הכל במידה, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה.להמשיך הלאה אחרי גמגום זה הכי קשה בעולם, אבל חייבים להמשיך, חייבים להשמיע את קולנו!

אמנון האס