מהאתר הישן  שהיה ואיננו עוד:

כאשר אתה מגמגם ותקוע באמצע המילה, ואתה מתאמץ, ואתה נחנק, ורגשות האשם והבושה לוחצות ומוחצות, ואתה מנסה לצאת מזה מהר ובכל דרך אפשרית… אז דע לך:

     לא מתים מגמגום.

     זכותך לגמגם! כולם יודעים את זה וחוץ מזה, אין שום חוק נגד גמגום.

     הגמגום שלך לא מזיק לאיש. לכן - אל תרגיש אשם.

     הגמגום אינו מוריד מכבודך - גדולי העולם גמגמו או מגמגמים.

     אנשים צריכים לכבד אותך עם הגמגום זו חובתם המוסרית!!

     גם אתה צריך לכבד את עצמך, עם הגמגום.

     לכן מותר לך להמשיך ולהיות תקוע באמצע המילה כמה זמן שצריך,
     אפילו אם זה הרבה, הרבה זמן.

     ואפשר גם ליהנות מזה.

אז למה שלא נגמגם בכיף!!!?

בני האדם נוטים לייחס בהרבה מקרים לזולת תכונות רק בגלל השתייכותם לקטגוריה כלשהי או קבוצה חברתית מסוימת ובכך מתעלמים מהתכונות הייחודיות של הזולת. למרבה הצער, החברה נוהגת כך גם עם אנשים מגמגמים, כלומר מייחסת לאדם המגמגם תכונות בד"כ שליליות רק בשל השתייכותו לקטגוריה של המגמגמים. החברה תופסת את המגמגמים כאנשים שונים, מוגבלים, נחותים, טיפשים, לעיתים כמפגרים, כבעלי הפרעה נפשית, מופנים וחסרי ביטחון. החברה אף מתייחסת אל המגמגמים כאל מצורעים, כאל מסכנים  מנסה להתחמק מהתקשרות עימם. החברה מתנהגת כלפי המגמגם ברחמנות, בהתנשאות ורק לעיתים בסבלנות. ייחוס התכונות השליליות והתייחסות החברה נובעים מבורותה, חוסר המודעות שלה, דעות קדומות ומיתוסים שאבד אליהם הכלח. החברה אינה מודעת דיו למהו הגמגום בכלל ומיהו המגמגם בפרט ולפיכך במקום לתהות על קנקנו של המגמגם, לנסות להכיר אותו ולהיווכח שהשד אינו נורא כל כך היא מייחסת מיד תכונות שליליות שרק גורמות עוול ועגמת נפש.
נכון שקשה לשנות דעות קדומות וסטריאוטיפים אך ע"י הגברת המודעות של הגמגום נוכל להראות לחברה שהאדם המגמגם הינו אדם ככל האדם וכי הוא רק מתקשה בלהפיק את דיבורו בצורה נכונה וכן ללמד את החברה כי גמגום אינו מעיד מאומה על יכולתו האינטלקטואלית של המגמגם, על כישוריו או כישרונותיו.

ירון קפלן     מרץ 1998

" כל אימת שפתחתי את פי, הסתכלתי מבחינה רוחנית קדימה אל המשפט שרציתי לומר, כדי לראות האם ישנה מלה כלשהי שאני עלול לגמגם בה. הדיבור היה בעיני כרכיבה במורדו של כביש וכקריאה בקול רם בתמרורי דרכים. ידעתי כי כדי לדבר בצורה נורמאלית אני חייב להתקדם בקצב יציב. ובכל זאת נעשיתי
מודע מדי פעם בפעם למכשול, הדומה לסלע ענק, החוסם את הדרך במרחק של חמישה או שישה תמרורי דרכים לפני. ידעתי שכאשר אגיע למילה מיוחדת זו לא אהיה מסוגל לבטאה. מעולם לא הצלחתי להבין מדוע אני מגמגם במלה אחת ולא באחרת "

ג'רלד ג'ונאס, 1978