אמב"י - ארגון המגמגמים בישראל

המושג "טפול" מקפל בתוכו סוגים שונים של דרכים וגישות המוצעים כעזרה לילד הסובל מגמגום. על כן כששואלים על גיל התחלת טיפול, יש לשאול באיזה סוג טפול מדובר. בגיל  הרך (5 - 2 שנ') ניתן להתרשם ולאבחן את הילד, המשפחה והבעיה סמוך לזמן התחלת הגמגום. לעיתים מספיקות מספר שיחות הרגעה עם ההורים, במקרים אחרים יש צורך בהדרכת הורים. לעתים באבחון מתגלים קשיים נוספים בתחום המוטורי, השפתי או בהיגוי ואז מופנה הילד לקבלת טפול בערוץ בו התגלה הקושי וההורים יקבלו הדרכה בנושא הגמגום. לעיתים כשהדרכת הורים אינה מספיקה, ניתן לשקול טיפול פרטני עקיף באמצעות משחק,שהיא השפה הטבעית של הילד או באמצעות תנועה או אמנות, אך לא טיפול ישיר בדיבור.

לסיכום ניתן לומר כי רצוי לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי עם הופעת הגמגום. טיפול ישיר בדיבור ע"י טכניקות הגיה, הפקת קול ונשימה אינו מומלץ לפני גיל ההתבגרות. החל מגיל ההתבגרות אפשר וניתן להגיש עזרה בכל סוגי הטפול שימצאו מתאימים.

בגילאי בית הספר היסודי, חשובה המוטיבציה הפנימית של הילד כדי להתחיל טפול. ילדים המובאים לטפול בגמגום ע"י הוריהם ללא מוטיבציה אישית, יפיקו תועלת מעטה מן הטפול. על כן בגיל זה המוטיבציה חשובה יותר מן הגיל.
כאשר הופעת הגמגום היא על רקע טראומטי חשוב להתחיל את הטפול סמוך לזמן האירוע שגרם לפריצת הגמגום.


מאת: זיוה מעיין -
בעלת תואר ראשון בקלינאות תקשורת
ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית