אמב"י - ארגון המגמגמים בישראל

  • הגדל גופן
  • גופן ברירת מחדל
  • הקטן גופן

מידע למורים בנושא גמגום

שלח לחבר הדפסה PDF

לכם, המורים, יש תפקיד חשוב בחייו של הילד המגמגם. אם תקשיבו לו, תבינו אותו ותתמכו בו, תוכלו ליצור עבורו סביבה לימודית וחברתית שתקל עליו בהתמודדויות ובאתגרים העומדים בפניו, ואשר תאפשר לו לממש את יכולותיו. 

מהו גמגום?
גמגום היא הפרעה תקשורתית הפוגעת ביכולת לדבר באופן שוטף. גמגום מופיע לרוב בגיל שנתיים עד 4 שנים, אך יכול להופיע גם מאוחר יותר. כ-5% מאוכלוסיית הילדים עוברים תקופה של גמגום. אצל רובם (75%) הגמגום נעלם כעבור חצי שנה או יותר. אצל 1% מקרב הילדים, הגמגום אינו חולף, והופך לבעיה כרונית. כאשר הגמגום נמשך לפחות 3 שנים, קיים סיכוי נמוך שהוא יחלוף. לפיכך, הסיכוי לכך שילד בגיל בית הספר יפסיק לגמגם, נמוך. התדירות ומידת הקושי של הגמגום יכולים להשתנות באופן קיצוני בהתאם למצב בו הילד נמצא. למשל, יתכן מצב בו הילד לא יגמגם, או שיגמגם מעט, כאשר הוא מדבר עם חברו הטוב, אך כאשר הוא מתבקש לדבר בכיתה, הוא יגמגם יותר. גמגום נוטה להשתנות גם על ציר הזמן, ללא כל סיבה נראית לעין. לילד המגמגם יכולה להיות "תקופה קלה" במהלכה הוא יגמגם מעט, ו"תקופה קשה" בה הוא יגמגם יותר. תקופות כאלה יכולות להמשך שבועות או חודשים. מספר הבנים המגמגמים עולה על מספר הבנות המגמגמות, ביחס של 1:4 לערך.


גמגום כולל בדרך כלל תגובות שליליות המתעוררות אצל הילד עקב חוסר השטף שלו: תחושת פחד וחרדה, מתח, אשמה, בושה. ילד מגמגם אולי יבחר להימנע מדיבור, מקשר-עין, או מהשתתפות במפגשים חברתיים. בכיתה הוא אולי יימנע מהשתתפות בשיחות בכיתה או שיעדיף להגיד שאינו יודע את התשובה לשאלה שנשאל. לגמגום יכולה אם כן להיות השפעה בתחום הרגשי, החברתי, התקשורתי והלימודי של הילד ובגיל בית הספר, הגמגום יכול להפוך למגבלה קשה עבורו. בגיל זה, חשוב לו יותר ויותר להיות כמו כולם ולהשתלב חברתית והגמגום מהווה מכשול. ילדים מגמגמים רבים סובלים מהצקות והשפלות יום יומיות מצד ילדים אחרים. בנוסף, רוב המטלות הלימודיות מבוססות על דיבור, אתגר לא פשוט עבור הילד המגמגם.


סיבה לגמגום
על אף שהסיבה לגמגום עדיין איננה ידועה, קיימת הסכמה בין חוקרים בתחום כי, ככל הנראה, מדובר במכלול של גורמים לתופעה - אוסף משתנה של גורמים נוירו-פיזיולוגים, גנטיים, התפתחותיים וסביבתיים. לגמגום לעתים מרכיב תורשתי. לכ-60% מהילדים המגמגמים, יש קרוב משפחה אשר מגמגם. גמגום איננו הפרעה רגשית, והוא אינו נגרם עקב בעיות פסיכולוגיות. ילד אינו מתחיל לגמגם מפני שהוא ביישן, חרד או לחוץ, אלא להיפך: הגמגום הוא זה שיוצר אצלו מבוכה ולחצים. בנוסף, מחקרים מוכיחים שאין קשר בין גמגום לבין אינטליגנציה. אין הבדל בין רמת האינטליגנציה של ילדים או מבוגרים מגמגמים, לבין אלה שאינם מגמגמים. כמו כן, ידוע בוודאות שגמגום אינו נגרם באשמת הילד או באשמת הוריו. 


סוגי גמגום
גמגום יכול להתבטא במספר צורות. מאפייני הגמגום משתנים מילד לילד:
  • חזרות: חזרה על מילים, על הברות או על צלילים. לדוגמה: "אני אני אני אני אני רוצה לשחק בפזל";  "א א א א אני רוצה לצאת החוצה".
  • הארכת צלילים: לדוגמה: "שששששששששששש שלום".
  • חסימות: הילד נראה כמנסה להגיד דבר, אך הוא אינו מצליח להפיק צליל.
  • "מילות פקק": הוספה של מילים או של הברות, בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה. למשל: "א אני אם רוצה לשחק עם א ירון".


התנהגויות נלוות לגמגום
פעמים רבות מתלוות לגמגום הראשוני התנהגויות נוספות, שמקורן במאמץ שעושה הילד כדי לא לגמגם או כדי "להוציא את המילים החוצה":

  • מתח בצוואר, בשפתיים ובלסת.
  • תנועות שונות בגוף, כגון: מצמוץ, תיפוף, רקיעה ברגליים, תזוזות ראש.
  • הימנעות מקשר עין.
  • הימנעות משימוש במילים מסוימות.
  • הימנעות מדיבור.


איך מרגיש הילד המגמגם?
כמובן שכל ילד שונה ולכן טווח ועוצמת הרגשות הקשורות להפרעה משתנה אף הוא. לרב הילדים המגמגמים יש עוצמת הרגשות השליליים סביב הדיבור, משתנה מילד לילד. רבים חווים תחושות של תסכול, לחץ, בושה, אשמה, פחד או חוסר בטחון. הילד המגמגם לומד כבר בגיל צעיר שהדיבור הוא דבר ש"קשה לעשות", וכי הוא גורר מצבים מביכים הגורמים לו להרגיש שונה ולא כמו כולם. המוטיבציה הפנימית להיות כמו כולם והרצון לרצות את ההורים, גורמת לילדים רבים לנסות ולהסתיר את הגמגום, או להימנע ממנו על ידי הימנעות ממצבים המחייבים דיבור, או על ידי הימנעות מדיבור. ילד כזה יימנע, למשל, מהשתתפות בכיתה, כדי שלא יצטרך לדבר הוא יאמר שאינו יודע את התשובה, הוא יתבודד בהפסקות וכדומה. חשוב לציין כי עוצמת הרגשות השליליים לגבי גמגום אינה קשורה בחומרת הגמגום. יתכן מצב בו דווקא ילד שהגמגום שלו קל, יגיב בעוצמה רגשית רבה לגמגום ויימנע ממצבים המחייבים דיבור, ולעומתו, ילד עם גמגום קשה יותר ירגיש נוח יחסית עם הדיבור שלו.

איך ניתן להקל על הילד המגמגם בכיתה?

  • לדבר עם הילד ביחידות. חשוב שהוא ידע שהמורה נמצא בשבילו, מבין אותו ומוכן לתמוך בו. לברר עם הילד מה אפשר לעשות עבורו, למה הוא זקוק מהמורה. לברר עם הילד מהם המצבים שאינם נוחים לו בכיתה, ומהם המצבים איתם הוא מרגיש נוח. לבדוק עם הילד כיצד הוא יכול להשתתף בפעילות הכיתתית, ומהצד האחר, כיצד המורה יכול להגמיש ולהתאים את הדרישות בהתאם לצרכיו של הילד. למשל, אם קריאה בקול רם בכיתה מלחיצה את הילד, אפשר, מדי פעם, לבקש מכל התלמידים שיקראו בזוגות. קריאה משותפת או דיבור עם אדם נוסף, מקלה על שטף הדיבור אצל אנשים שמגמגמים. כדי שהילד לא ירגיש חריג, מומלץ לתת מדי פעם לכל תלמידי הכיתה לקרוא בזוגות, ולא רק לילד המגמגם. רצוי שהילדים לא יקראו לפי סדר הישיבה. ככל שתורו של הילד יתקדם, כך המתח והחרדה שלו יתעצמו, ושתורו יגיע הוא יהיה לחוץ מאוד ולכן יתקשה לקרוא באופן שוטף. רצוי שהבחירה בילדים שיקראו תהיה מקרית, ולאפשר לילד המגמגם להיות בין הראשונים, כדי שלא יספיק לפתח רמת חרדה גבוהה. רצוי לתאם זאת עם הילד מראש.
  • להגיד לילד שהמורה יעזור לו לדבר עם שאר המורים לגבי קשייו, וכך הוא יחווה הבנה ותמיכה בכל השיעורים.
  • קריאה בקול רם יכולה להיות משימה קשה או מפחידה מאוד עבור הילד המגמגם. כפי שצוין למעלה ניתן להקל על הילד המגמגם במשימה זו באמצעות קריאה בזוגות .בנוסף, רצוי לא לבקש מהילדים לקרא לפי סדר הישיבה. המתח והחרדה של הילד מתעצמים מאוד ככל שתורו מתקדם. כשסוף סוף יגיע תורו הוא יהיה לחוץ מאוד ולכן גם יתקשה לקרא באופן שוטף. רצוי לבחור ילדים לקריאה באופן שרירותי ולאפשר לילד המגמגם להיות בין הראשונים כך שהוא לא יספיק לפתח רמת חרדה גבוהה. כדאי לדבר עם הילד על כך מראש.
  • כאשר המורה מעלה שאלות בכתה חשוב שהוא ישרה בכיתה אווירה של סבלנות וקבלה. לחץ של זמן מקשה מאוד על שטף הדיבור אצל ילדים מגמגמים. חשוב שכל התלמידים בכיתה ידעו שלמורה יש זמן, הוא מקשיב ומקבל שונות. חשוב שהמורה יציין שאין ציפייה שהתלמידים ימהרו לענות, ויאפשר לילדים שאינם ראשונים להצביע, לענות. פעולות כאלה יעבירו מסר לתלמידי הכיתה, שיש זמן. אפשר, תוך תיאום עם הילד המגמגם, לבקש שיענה על שאלות המצריכות תשובה קצרה יחסית. אם המורה מעלה שאלה עליה על כל אחד מתלמידי הכיתה לענות, חשוב שהילד המגמגם יהיה בין הראשונים לענות עליה, כדי שלא יספיק לפתח רמת חרדה.
  • גמגום נוטה להשתנות בחומרתו גם ללא סיבה נראית לעין, ויש ימים בהם קשה יותר לילד. בימים כאלה, ההתנהלות של המורה מול הילד צריכה להיות בתיאום איתו. חשוב לדבר איתו על מצבים כאלה, כיצד היה רוצה שהמורה ינהג. יש ילדים שיעדיפו שיתייחסו אליהם כמו אל כולם. אחרים אולי יבקשו מהמורה שיוריד באופן זמני את סף הדרישות מהם, עד שהתקופה הקשה תעבור.
  • חשוב שהמורה יימנע ממתן עצות לילד בנושא הדיבור שלו. עצות כמו "תנשום עמוק", "תעצור לפני שאתה מדבר" או "תזכור להשתמש בטכניקות הדיבור שלך", אינן עוזרות. הן גורמות לילד מבוכה או רגשות אשם על כך שהוא לא עושה מה שצריך.
  • בזמן עבודה בקבוצות, מומלץ שהמורה יקשר בין הילד המגמגם לבין ילדים סבלניים ורגועים, שיאפשרו לו לתרום את חלקו.
  • במצבים בהם התלמידים נדרשים להעביר מצגות בנושא כלשהו, כדאי לדבר עם הילד המגמגם ביחידות ולברר מה יכול להקל עליו במשימה. למשל, לאפשר לו ולילדים אחרים לדבר מול קבוצה קטנה של ילדים, ולא מול כל הכתה, לאפשר לו לקבוע את מיקומו בסדר מעבירי המצגות, לעודד אותו להתאמן מול חברים/הורים או מול המורה.
  • אם הילד המגמגם מתנהג בצורה לא מקובלת, למשל, הוא מפריע בכיתה או מתנהג באלימות, יש לטפל בעניין באותה דרך בה המורה מטפל מול שאר הילדים. עם זאת, יש לברר האם התנהגותו של הילד קשורה בדרך כלשהי לגמגום שלו. למשל, האם הוא הפעיל אלימות כי לעגו לו. חשוב לדבר עם הילד ולעזור לו להתמודד עם הבעיה באופן שונה.
  • ציפיותיו של המורה מהילד המגמגם בתחום הלימודים אינן צריכות להיות שונות מציפיותיו מתלמידים אחרים. עם זאת חשוב לשמור על גמישות בנושא השתתפותו בכיתה, ולאפשר לו להתמודד באופן הדרגתי עם מצבים שקשים עבורו.
  • אחד הדברים אשר מסייעים בשיפור שטף הדיבור ותורמים לאיכות חיים טובה של הילד המגמגם, הוא להיות פתוח לגבי הגמגום. ככל שהוא ינסה להסתיר את הגמגום ולהלחם בו, כך הוא יגמגם יותר, ימנע מעצמו דברים בהם הוא מעוניין ויהיה אומלל. לכן חשוב לעודד את הילד לספר בכיתה על גמגום בכלל והגמגום שלו בפרט, אולי באמצעות הכנת מצגת בנושא, לעודד אותו לא להסתיר את הגמגום ולהיות כן לגביו. כך חבריו ללימודים יבינו אותו יותר, ילעגו לו פחות וילמדו שיעור בשונות ובסובלנות כלפי האחר. המאמץ להפוך את הגמגום מעניין פרטי לעניין ציבורי, אינו פשוט. לא כל הילדים מוכנים לכך וגם עבור מבוגרים זה דורש אומץ רב. יש לעודד, לאפשר ולעזור לילד שמוכן לכך, אבל לא ללחוץ עליו אם הוא מתנגד. אם הילד נמצא בטיפול אצל קלינאי תקשורת, כדאי לעבוד איתו בצמוד בנושא זה.
  • היחס לילדים אשר מציקים לילדים מגמגמים, צריך להיות דומה לזה הננקט במצבים של הצקות לילדים אחרים, כלומר ב – 0 סובלנות!. במקביל, חשוב לדבר עם הילד המגמגם ביחידות, להביע הבנה ותמיכה במצבו, להסביר לו מדוע ילדים מציקים לאחרים (חוסר הבנה, בורות, חוסר בטחון, אומללות שלהם עצמם). אפשר לחשוב ביחד עם הילד על אפשרויות של פעולה העומדות לפניו לטיפול בהצקות, ובאילו מהן הוא בוחר. למשל:
    1. מצגת בנושא הגמגום. פעמים רבות, הצקות נובעות מחוסר הבנה ובורות.
    2. שיחה של המורה עם הילדים המציקים וניסיון לגייס אותם למאבק בהצקות.
    3. שיעור/ים בנושא סובלנות כלפי האחר והשונה.

כיצד להקשיב לילד ולדבר איתו:

  • שמרו על קשר עין עם הילד כאשר הוא מדבר.
  • הימנעו מהשלמה של מילים או משפטים שהילד מתקשה בהם.
  • התרכזו בתוכן דבריו של הילד, ולא בצורה בה הוא מדבר.
  • העבירו לילד את התחושה שזה בסדר שהוא מגמגם, ושאין צורך להתבייש בכך.
  • דברו עם הילד בצורה רגועה ואיטית, אך לא בצורה מלאכותית ו"רובוטית".
  • הימנעו ממתן עצות לילד, כגון האטת קצב הדיבור, נשימה עמוקה או שימוש בטכניקות שלמד בטיפול.
  • צרו אווירה רגועה ותרבות שיח בכיתה, עם מינימום הפרעות והתפרצויות.


טיפול באמצעות קלינאות תקשורת
לגמגום אין תרופה. הסיכוי שילד אשר גמגם 3 שנים ויותר, יפסיק לגמגם באופן טבעי או בעקבות טיפול, הוא נמוך. עם זאת, לטיפול בגמגום יש ערך רב. המטרה המרכזית בטיפול בגיל בית הספר היא ללמד את הילד לתקשר באופן יעיל עם הסביבה, מטרה נוספת היא שיפור שטף הדיבור, אולם לרוב, הדגש לא יהיה על הפקת דיבור שוטף, אלא על שיפור תחושת הביטחון של הילד והעברת המסר לילד שהעובדה שהדיבור שלו אינו שוטף, אינה צריכה למנוע ממנו מלדבר בחופשיות ולהביע את דעתו בבית הספר או בכל מקום אחר. לשם כך, ההתרכזות בטיפול היא בשתי מטרות עיקריות: הפיכת הדיבור לדבר שקל יותר לעשותו, ופיתוח גישות ורגשות חיוביים יותר בנושא הדיבור, הגמגום והאני בכלל.

הפיכת הדיבור לדבר שקל יותר לעשותו
מטרה זו מושגת באמצעות למידה ותרגול של טכניקות אשר דרכן יוכל הילד להפיק דיבור באופן שונה, למשל, באופן רך יותר, או טכניקות דרכן הילד לומד לגמגם בצורה רכה, קלה ותקשורתית יותר. בטיפול לומד לבטוח ביכולת שלו לעשות שימוש טוב בכלים הללו. חשוב לדעת שאין זה פשוט להשתמש בטכניקות אלה, ואין לצפות מהילד שישתמש בהן כל הזמן.

פיתוח גישות ורגשות חיוביים יותר בנושא הדיבור, הגמגום והאני בכלל
רוב הילדים המגמגמים מוטרדים מהגמגום שלהם ומתחושת חוסר השליטה שיש להם בדיבור. לגמגום מתלווים פעמים רבות רגשות קשים של מבוכה, פחד, אשמה, בושה, שלעיתים מובילים לכך שהילד נמנע ממצבי דיבור וממצבים חברתיים. אם הילד ינקוט באסטרטגיה של הימנעות ופחד, והרגשות השליליים שהוא חווה לא יטופלו, הוא עלול למנוע מעצמו יותר ויותר חוויות מהחיים, ולתת לגמגום לשלוט בחייו. טיפול אצל קלינאי תקשורת יסייע לילד ללמוד להגיב למצבי דיבור בפחות חרדה, ובהדרגה, להפטר מהרגל ההימנעות. הטיפול יסייע לילד להבין שהגמגום אינו מבטל את הכישורים שלו, את היכולות, החכמה וההישגים, וכי העובדה שהוא מגמגם לא עושה אותו פחות שווה מאחרים. המטרה היא להעצים את הילד כדי שלא ירגיש חסר אונים מול ההפרעה.

אם הילד לא נמצא עדיין בטיפול אצל קלינאי תקשורת, רצוי לדבר איתו ועם הוריו על אפשרות זו. חבל שהילד יתמודד לבד עם הפרעה שעלולה להשפיע על אספקטים רבים בחייו. בעזרת הטיפול הוא יוכל להגיע לדיבור שוטף יותר, והוא ילמד להתמודד עם ההפרעה טוב יותר, כך שאיכות חייו לא תפגע.

החשיבות של טיפול בקלינאות תקשורת עולה גם לנוכח ההתמודדות של משפחת הילד. הפרעה מסוג זה יכולה להציב קשיים ואתגרים לא פשוטים עבור המשפחה. טיפול אצל קלינאי תקשורת טוב יכול לספק למשפחה תמיכה ועזרה פרקטית בהתמודדות היום יומית עם הגמגום.

אם הילד כבר היה בעבר בטיפול אצל קלינאי/ת תקשורת, אותו הוא הגדיר כבלתי מוצלח, עדיין כדאי לשקול המשך טיפול אצל מטפל אחר. לעיתים טיפול נכשל בגלל היעדר כימיה בין הילד לבין הקלינאי. לא כל טיפול מתאים לכל אחד, ולא כל מטפל מתאים לכל אחד. חשוב להמליץ להורים לנסות להגיע לקלינאי המתמחה בגמגום, ואשר הקשר וה"חיבור" בינו לבין הילד, הוא טוב.

 

קו מידע ותמיכה

קו מידע ותמיכה לאנשים מגמגמים ובני משפחתם:

02-6491907


נא להשאיר הודעה לעמרי.
פניות בכתב ניתן לעשות דרך עמוד יצירת הקשר.

מדריך לנעורים

ניתן לרכוש דרך אמב"י את הספר

מדריך לנעורים

נא לשלוח צק בסך 40 ש"ח לאמב"י.

ת.ד. 83352 מבשרת ציון 90805

 


רישום לניוזלטר

הזינו שם וכתובת אימייל לקבלת עדכונים מאמב"י



אירועים ופעילויות

  • טוסטמסטרס אמב"י
    לפיתוח יכולות התקשורת והמהיגות
    קרא עוד...
  • קבוצת תמיכה  נפתחת במודיעין בהנחיתו של שי שורק.
    קרא עוד...
  • קבוצת תמיכה ברעננה נפתחת. מטרת הקבוצה היא לאפשר לנו לבוא ולדבר על עצמינו, על החוויות שאנו עוברים כתוצאה מהגמגום, וכל…
    קרא עוד...
  • קבוצה לתרגול שטף הדיבור בבאר שבע.  
    קרא עוד...
  • תרגול קבוצתי לשיפור שטף הדיבור בת"א
    קרא עוד...